לא פמיניסטית


Photo by Tima Miroshnichenko from Pexels

נשים רבות מצהירות ״אני לא פמיניסטית.״

זה משפט שמגיע לא פעם דווקא מנשים חזקות, דעתניות, פורצות דרך וכאלה שמאיישות תפקידים נחשבים. אפילו אנגלה מרקל, האישה שפרצה דרך ועשתה את הבלתי אפשרי במחנה השמרני שנשלט עד אז על ידי גברים כשנבחרה לקנצלרית גרמניה, נמנעה מלהגדיר את עצמה כפמיניסטית.


ניתן היה לחשוב שכיום כשעניין השוויון המגדרי כבר נמצא במרכז השיח, נשים לא תחשושנה להגיד שהן פמיניסטיות. אך נראה שגם היום בשנת 2021 יש רתיעה מהמושג ״פמיניזם״ שקנה לו שם רע וצבר המון פרדיגמות המתלוות אליו, כך שנשים רבות לא מעוניינות להיות קשורות אליו.


יש לא מעט סיבות לכך שנשים לא רוצות להיות מזוהות עם המושג, ראשית כי הוא עדיין סוחב איתו קונוטציות של שריפת חזיות, אבל בעיקר אולי כי הוא יוצר בלבול. נשים חושבות שאם הן יגדירו את עצמן כפמיניסטיות, הן תצטרכנה לעמוד בקריטריונים מסוימים, או להכניס את עצמן לתבניות. ועולות אצלן כל מני שאלות כמו: מה זה אומר אם אנעל נעלי עקב אדומות בגובה 15 ס״מ? האם אצטרך ללכת עם נעליים שטוחות כפמיניסטית? אם אני פמיניסטית אני צריכה להתנהג בדורסנות ולהיות ביצ׳ית? האם זה בסדר שאהיה רכה? ואם אגדיר את עצמי כפמיניסטית, האם גברים יחשבו עלי שאני מאשימה אותם בדיכוי? אולי אצטרך להיות כעוסה כל הזמן?

נשים רבות מציינות בפירוש: ״אסור שאשמע כפמיניסטית מדי,״ כפי הנראה הן עדיין חוששות מדעת הסביבה. לעומתן ישנן נשים שאומרות שזה נחלת העבר ושהיום אין צורך בפמיניזם, האמנם? האם כבר השגנו שוויון מוחלט בתחומים הרלוונטיים?


ושימו לב, בעוד נשים רבות אינן מגדירות עצמן כפמיניסטיות אך מתנהגות כך בפועל, גברים לעומתן מתהדרים בתואר ״פמיניסט״ ובשבילם זה כבוד להיחשב ככזה.


לדבריה של מרקל, מלכת הולנד נתנה לה פרספקטיבה אחרת כשדיברו על פמיניזם בכך שאמרה לה שבעיקרון פמיניזם הוא השגת שוויון בין גברים לנשים במובן של השתתפות בחיים הציבוריים ובחיים בכלל. ״אז במובן הזה, היום אני יכולה להשיב בחיוב: אני פמיניסטית. כולנו צריכות להיות פמיניסטיות״. כך אמרה מרקל, והאמירה הזו לצד העובדה כי שנים סירבה להגיד שהיא פמיניסטית, מעידה יותר מכל על כך שהפמיניזם לא רק שלא נטמע, אלא ההיפך מכך, נשים רבות עדיין לא מבינות את המושג לחלוטין.


בילבול.


נדמה שאנחנו נמצאים בעידן של בלבול. בעבר, במהלכו של גל הפמיניזם השני שהתחולל בארצות הברית, הכל היה ברור יותר, אנשים היו או בעד או נגד. ואילו היום, בזמן שהכל לכאורה פתוח לנשים והשוויון המגדרי נוכח, יותר נשים חוששות להשתמש במושג ולהצהיר שהן פמיניסטיות, שמא יקטלגו אותן לתוך תבנית מסוימת.


לפמיניזם יש צורות רבות וגוונים רבים, את הפמיניזם יכולה לייצג אישה כמו מירב מיכאלי ששמה את השפה במרכז השיח, או נשים כמו נשות משפחת קרדשיאן שמחליטות איך וכיצד להשתמש בגוף שלהן מתוך עמדת כוח. זו יכולה להיות משפיענית רשת שהתכנים שלה עוסקים בבית ובילדים או פעילה חברתית ששמה לה למטרה לקדם שוויון מגדרי. אם יש משהו שבטוח היום זה שפמיניזם זה לא רק דבר אחד.


גם אם מרקל הצהירה שהיא פמיניסטית וגם אם לא, בסופו של דבר היא היוותה דוגמא לילדות ולנשים רבות כדמות נשית חזקה. אז אולי העולם היום פחות זקוק להגדרות ויותר זקוק למעשים, ליותר נשים שיאיישו עמדות מפתח ותפקידים בכירים כדי שילדות תוכלנה להסתכל עליהן ולראות שזה אפשרי בזמן שהן מחוללות שינויים.



72 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול