בתקופה האחרונה אני מגלה שבהרבה מאד מקרים, השיח של נשים על הקריירה שלהן אינו מדבר רק על ילדים וקריירה אלא דווקא על הסיפור הזוגי. בני זוג שהתחילו יחד מאותה הנקודה ובשלב מסוים נפתח פער בין שניהם. הגבר התקדם לתפקידים בכירים והאישה לא הגיעה לאן שחשבה שתגיע.
גם אני הייתי במקום הזה, קרייריסטית עם שאיפות רבות שהפכה יום אחד לאמא. עם כל ההתרגשות על לידה חדשה במשפחה, הגיעו גם הפחדים ההוריים וכמו נשים רבות גם אני תהיתי: איך עושים את זה? איך משלבים קריירה עם המציאות החדשה? איך לא אאבד את המימוש העצמי בעבודה וגם אהנה מהמצב המשפחתי החדש הדורש את עיקר תשומת לבי?
אבל מעבר לכל אלה, ניסיתי לחשוב על כל התקופה מהרגע שנודע לבני הזוג על ההיריון ולבחון את התהליכים שעוברים עליהם ולא רק בהיבט של הקריירה, כי בסוף, הכל קשור להכל.
מה נשים אומרות?
בקורסים אותם אני מעבירה אני פוגשת נשים רבות משלל מקצועות במשק, אבל הבנתי שלא משנה איזה מקצוע יש לך, ברגע שאת אמא ובמערכת זוגית עם בן זוג, התחושות, החששות וחלק מהחוויות זהות אצל כולן. רבות מדברות על המתח בין דרישות העבודה לדרישות המשפחה, תחושת אשמה כפולה – כשהן נמצאות בבית הן חושבות על העבודה וכשהן נמצאות בעבודה הן חושבות על הבית, עייפות כרונית המובילה לפגיעה באינטימיות, שיעור גירושין גבוה מכיוון שחוסר הזמן פוגע באינטימיות, החשש להרוויח יותר מבן הזוג (ערעור מעמדו המסורתי של הגבר), צמצום בשעות הפנאי ותחושה כללית שאני נעלמת, שאין לי זמן לעצמי.
תקופת ההיריון
תקופת ההיריון מתמקדת בדבר אחד בלבד, הגעתו של התינוק, על כל מה שמשתמע מכך. תשומת לב מצד בן הזוג והסביבה והתרגשות מבניית התא המשפחתי והגעתו של פרי האהבה של השניים.
על דבר אחד לא מדברים – מה יקרה עם החלומות של כל אחד מבני הזוג על הקריירה. כשדנתי על זה עם סטודנטים שלי שכולם גברים ונשים בגילאי 25 -27 במקצועות ההנדסה אחד הסטודנטים אמר ״ ברור שהיא תרצה להישאר עם הילדים קצת", אחת הסטודנטיות ענתה לו ״מי אמר לך?״ מיד שאלתי אותה אם היא דיברה על כך עם בן זוגה והיא ענתה ״ אף פעם״.
המחשבה שמיד עלתה אצלי היתה שאולי כדי לצרף לקורסי הלידה את השיח הלא מדובר הזה. כי מדובר פה במסלול החיים של כל התא המשפחתי ומה שלא מדברים עליו היום, עלול להתפוצץ מחר.
חופשת הלידה והשנה הראשונה
הצאצא הגיע ועד כמה שהוא מתוק ואהוב, השנה הראשונה במסגרת החדשה, היא מאתגרת מאד. אם הבית התנהל פחות או יותר בשוויוניות, כעת, המאזן הזה מתערער. כיום, למרות שגברים זכאים גם כן לצאת לחופשת לידה, מעטים הגברים שעושים זאת, ועדיין זו נחלתם של נשים.
בעלות עסקים מוצאות את עצמן ממצב שבו הן מתלבשות, יוצאות לעבודה ונפגשות עם אנשים ולקוחות, נותרות בבית להניק ולטפל, מבודדות מהסביבה העסקית ובכלל. כך גם נשים שהן שכירות. בזמן שבן הזוג-הגבר חוזר למסלולו השגרתי תוך זמן קצר, האישה נאלצת לשנות את מסלול חייה. ממצב של שוויון הם הופכים את הדינמיקה לדינמיקה מסורתית של ״שרת הפנים״ ו״שר החוץ״. אם חופשת הלידה מתארכת, גםנפתחים פערים גם בנושאי השיחה. נשים רבות בקורסים מספרות שאחרי הלידה ובעקבות הישיבה בבית עם התינוק, נושאי השיחה הפכו לטכניים יותר והתמקדו בשיחה על התינוק ועל עניינים תפעוליים של הבית.
אם קרה והבעל נשאר בבית לחופשת לידה, החברה לא עושה להם חיים קלים. משפטים של ״איך את יכולה״, או מבטים של אם מזניחה הם עניין שבשגרה וגם ומצד הגברים יש משפטים של ״אתה סמרטוט של אשתך, מתי אתה הולך לפילאטיס?״ כל אלה מקשים מאד על פריצה מהמסגרות.
המשפחה הישראלית
לישראלים 3-4 ילדים בממוצע. אחד הדברים הבולטים בקורסים של ׳דרך אישה׳ הוא שזוגות כפולי קריירה עדיין לכודים בסטריאוטיפים מגדריים, נשים וגברים גם יחד. מצאנו שנשים העובדות מחוץ לבית, לוקחות על עצמן את רוב התפקידים של ניהול משק הבית וגידול הילדים. ריבוי התפקידים של נשים קרייריסטיות, והתחרות של תפקידים אלה על משאבים מוגבלים, עשויים להוביל למצב של קונפליקט בין תפקידי.
״המשמרת השלישית״
כאמא צעירה התחלתי לחקור מגדר וקונפליקט בית-עבודה. באותה התקופה נתקלתי בספריה של ארלי הוכשילד (Arlie Russell Hochschild) בהם היא מתארת שלוש משמרות של זוגות כפולי קריירה:
- המשמרת הראשונה - במקום העבודה;
- המשמרת השנייה - המשמרת התפעולית של הבית (בישולים, ניקיונות, כביסות, הסעות לחוגים וכד')
- המשמרת השלישית – המשמרת הרגשית, בה מנהלים את החיים הרגשיים של כל בני המשפחה.
המשמרת השלישית = עבודה שקופה. בעוד שאפשר לעשות מיקור חוץ למטלות רבות במשמרת השנייה, אין תחליף לעבודה הרגשית במשמרת השלישית. זו המשמרת המאתגרת והמורכבת ביותר בחיינו. מתקיימים בה ללא הרף רגשות של אהבה, סיפוק וקרבה במקביל לתסכול, כאב, רגשות אשם וכדומה.
משמרת זו עדיין נעשית ברובה על ידי נשים, חלקה מבחירה שלנו וחלקה מסטריאוטיפים מגדריים לגבי מהו אבא טוב ומהי אמא טובה.
חשוב לציין שהרבה מאד נשים לוקחות את שלוש המשמרות מכיוון שהן לא תמיד מוכנות לשחרר ומצד שני וגברים גם לא תמיד ממהרים לקחת על עצמם את המשמרת השלישית או לפחות לחלוק אותה עם בת זוגם.
קונפליקט בית עבודה
רבות דובר כבר על קונפליקט בית עבודה וגם דיברתי למעלה על תחושת ״האשמה הכפולה״. בעבר החשיבו את הבית והעבודה כשתי ישויות נפרדות שאינן משפיעות אחת על השניה, אולם כיום, מבינים כיא זה לא המצב וכי הבית משפיע על העבודה ולהיפך.
הזליגה בין הבית לעבודה היא דו-כיוונית ויכולה להיות שלילית או חיובית. כלומר, רגשות חיוביים של הצלחה ופריחה זולגים מהעבודה הביתה, והופכים אותי להורה מלא, מאושר ומסופק יותר. ולעומת זאת, רגשות של שחיקה ותסכול בעבודה עשויים לזלוג לחיי המשפחה שלי. מהכיוון השני, משברים משפחתיים עשויים להשפיע על תפקודי בעבודה. ולהפך, חיי משפחה עשירים יכולים להפוך אותי לעובד פרודוקטיבי יותר. הקונפליקט בין הבית לעבודה אינו מחויב המציאות אלא דווקא יכול להביא להפריה הדדית. אנשים עשויים למצוא תחושת משמעות הן בעבודתם והן משפחתם.
אם מצליחים להשיג איזון בין השניים, ניתן לנצל כל אחד מהתפקידים כדי להגן מפני מעורבות יתר בתפקיד השני. כלומר, כאשר הם מרגישים שנכשלו באחד מהתפקידים, השני ממשיך להעניק להם תחושת משמעות.
מה קורה לנישואין ככל שאנו מתקדמים בקריירה, והאם יש הבדלים בין המינים.
השאיפה הבסיסית היא לשלב קריירה משגשגת עם זוגיות טובה. במחקר של פרופ׳ שבדית לכלכלה Johanna Rickne שפורסם בינואר 2020, נמצא כי קידום בעבודה מגדיל דרמטית את הסיכוי להתגרש עבור נשים ולא עבור הגברים, אפילו במדינות היותר שוויוניות כדוגמת שבדיה. קידום בפוליטיקה יגדיל את סיכוייהן של נשים להתגרש אך לא את של הגברים, וקידום בסביבה העסקית יכפיל את סיכוייהן של הנשים לעומת הגברים להתגרש - תוך 3 שנים מהקידום.
מה שניתן להבין מהמחקר הוא שנשים משלמות מחיר אישי גבוה יותר על הצלחה בקריירה.
הסיבות לכך הן מגוונות ועיקרן בפרדיגמות על מהי משפחה ומה תפקידו של כל אחד במארג הזה:
1. אי התאמה בין הציפיות – הירידה בפניות גורמת למתח שנובע מכך שגברים נדרשים לשאת בנטל הבית.
2. השכר כגורם למתח – לגברים קשה לחיות עם העובדה שהאישה שלהם מרוויחה יותר מהם
3. הזדמנות לצאת מנישואין לא מוצלחים – כמצבן הכלכלי של נשים משתפר, הן פחות מתפשרות על הנישואין שלהם.
אז איך מתמודדים עם זה?
חשוב קודם כל להבין ממה הדברים נובעים ולהציף את הכל למודעות. חשוב יותר מכך, לדבר על הדברים כל הזמן ובכל שלב. לא להשאיר דברים פתוחים ולתאם ציפיות בכל שלב ושלב ודבר נוסף, תזכרו למה בחרתם בבן/בת הזוג שלכם מלכתחילה.
ומילה על הקורונה
בימים אלה במיוחד אנחנו מבינים את המרכזיות של הבית בחיינו. חשוב להבין שכשבונים בית חם צריך לאפשר לכל אחד מבני הזוג לבטא את עצמו ולהיזכר שהוא קודם כל חבר שלנו ורק אחר כך בן הזוג. ואז בימים שבהם אנחנו ״נאלצים״ להיות יחד, השהות המשותפת תהיה מהנה ומפרה ולא נטל.
כיום, חלקנו עובדים מהבית וזו הזדמנות מצוינת להציץ במה שעושה בן הזוג (או בת הזוג) ולהכיר אותו מהפן של העבודה, פן שאנחנו לא נחשפים אליו ביומיום.
אפשר לנצל את הזמן הזה לשיחות על הקריירה. פאוזה היא תמיד זמן טוב להתבוננות אחורה וחשיבה קדימה. אפשר לבדוק איפה כל אחד מבני הזוג עומד ביחס לקריירה שלו, לברר את התכניות לעתיד ולברר איך הכל יכול להשתלב בתוך המארג המשפחתי.
יש לכם שאלה? רוצים להתייעץ? התקשרו אלינו עוד היום